| זיכרון ומוח |
 |
 |
 |
| מדע - מדעי החיים |
| השיעור נכתב על ידי : מנהל האתר |
| שני, 04 אוגוסט 2008 14:03 |
|
שני המקרים הבאים מדגימים את העובדה שאירועים המתרחשים לפני שהמתג הופעל ישכחו, כמו כן המעבר של מידע מה - STM ל - LTM תלוי בפקטורים רבים ויכול גם להשתנות במשך היום: א. במשחק פוטבול שחקן שספג פגיעה לראשו יכול לשחזר אירועים מהמשחק ישר לאחר הפגיעה, אבל, הוא יתקשה לשחזר את המשחק חצי שעה לאחריה. הפגיעה בראש פגעה ביכולת העברת המידע מה - STM ל - LTM. (זאת גם הדגמה לאמנזיה retrograde). ב. היכולת שלנו לזכור שם של מישהו שפגשנו אתמול בערב תלויה בעד כמה האיש עניין אותנו ועד כמה הוא חשוב לנו. דבר זה מדגיש את העובדה שבמעבר מה - STM ל - LTM אותו מתג, תלוי בגורמים שונים במשך היום. פרק זה עוסק תחילה בכיצד ה - LTM מאוחסן, ולאחר מכן מנסה לבחון מהו אותו מתג שהפעלתו גורמנת למעבר מידע מה - STM ל - LTM. אימון מעניק שלמות (practice makes perfect) ראשית המחקר על ה - LTM הוא ב - 1885. היה זה אבינגהוז היקר (האיש בעל ההברות חסרות המשמעות) שהמציא שיטות שאפשרו לחקור את הזכרון. אבינגהוז בנה רשימות של הבהרות המורכבות משני עיצורים בצדדים ותנועה באמצע. ההברות לא היו יכולות להיות מוכרות לפני כן לאדם כלשהו, משום שהן חסרות משמעות. מהברות אלו הוא בנה רשימות בנות 7-36 הברות וניסה ללמוד אותן. הוא גילה שישנו קשר לינארי בין מספר הפעמים שהוא קרא את הרשימה ולמד אותה לבין מספר ההברות שהוא יכל לזכור מהרשימה יום למחרת. נראה שה - LTM הוא פונקציה רציפה של אימון. כמה שנים לאחר מכן הרעיונות של אבינגהוז שוכללו על ידי ויליאם ג'יימס (William James) . ג'יימס טען כי ישנם שני תהליכים בזכרון. ישנו הליך לטווח קצר שנקרא זכרון ראשי (primary) וישנו הליך לטווח ארוך שנקרא זכרון משני (secondary). מידע חדש, לפי ג'יימס, נכנס אל הזכרון הראשי. כאשר אנו רוצים להזכר במידע ישן אנו פונים לזכרון המשני. קל לראות שהזכרון הראשי הוא מה שמכונה היום STM ואילו הזכרון המשני הוא המכונה LTM. ה - STM הוא בעל שלושה מאפיינים שתורמים גם להבנת מנגנון האחסון שלו: א. הוא זמני (transient). ב. הוא לא דורש ששינוי אנטומי מסויים יישמר. ג. הוא לא דורש יצור של חלבונים נוספים/חדשים. לעומתו, ה - LTM , אותו זכרון משני של ג'יימס, יכול להיות מיוצב על ידי שינויים אנטומים ואותם שינויים דורשים ייצור חלבונים חדשים. מתג הקונסלידציה (consolidation) הצעתו של ג'יימס לגבי זכרון משני וזכרון ראשי, שוכללה ע"י שני חוקרים, ג'ורג' מולר (George Muller) ואלפונס פילצקר (Alfons Pilzecker) שחיו בסוף המאה ה - 19. החוקרים הללו השתמשו באותן שיטות כמו אבינגהוז, והם מצאו שגם לאחר שלמדנו משהו ואחסנו אותו בזכרון יעבור זמן עד אשר הוא יהיה יציב שם. זמן המעבר עד לרכישת מצב יציב של זכרון LTM נקרא ה - Consolidation period ובזמן זה הזכרון רגיש להפרעות. הממצא שתמך בהשערה זו מצוי בעובדה שאם לומדים רשימה של הברות ולאחריה מיד רשימה שניה אזי המידע שברשימה השניה הפריע לנו לזכור נכון את מה שלמדנו ברשימה הראשונה ואפקט זה נקרא Retroactive interference. התגלית של מולר ופילצקר התקשרה לעובדה כי פגיעות ראש גורמות לאמנזיה מסוג retrograde. כך לדוגמא מתאגרף העולה לזירה וחוטף מכות בראש עלול כתוצאה מהמכות לשכוח את כל הקרב וזאת על אף שמידע נכנס ל - STM אבל לא נוצר נתיב (trace) לאותו מידע שבראש, וזאת עקב הנזק שספג במהלך הקרב. פרט לפגיעות ראש ישנו ממצא קליני נוסף שממחיש את ההבדל בין השלבים המוקדמים של זכרון לבין המאוחרים. התקפי אפילפסיה גורמים לאמנזיה מסוג retrograde, אותם חולי אפילסיה שוכחים פרטים שהתרחשו ממש לפני ההתקף. היה זה חוקר בשם מקבוגל שטען כי השכחה באפילפסיה נגרמת עקב פגיעה בתהליך הקונסולידציה. במחקר שנערך לאחר מכן אוששה תאוריה זו. נמצא כי הזכרון במשימות חדשות אצל עכברושים נפגע חזק יותר אם ניתנה מכת חשמל לראש שמחקה התקף אפילפסיה קרוב יותר לזמן שבו נלמדו המשימות, דהיינו בתוך זמן הקונסולידציה. קידום אתרים צימרים
הוסף תגובה
|
התחברות לאתר
