עד לפני כמה שנים לא היו בנמצא בשוק העבודה בישראל חברות כח אדם או חברות השמה. אופייה של המדינה היה סוציאל-דמוקרטי, והיא דאגה, במידת האפשר, למקומות עבודה לכלל האזרחים. אם חסרו מקומות עבודה, היא יצרה אותם יש מאין (כמו למשל עבודות דחק שכללו עבודות ייעור ונטיעת עצים, עבודה בתחום התשתיות ועוד). ומי שהיה אחראי על מציאת מקומות עבודה לאזרחים הייתה לשכת העבודה שקרויה היום לשכת התעסוקה.

היום השתנו פני הדברים ולמצוא עבודה חדשה ומתאימה הוא פרויקט לא פשוט שמצריך סבלנות, תכנון ועקביות. אלה יובילו אולי בסופו של דבר לתוצאה הרצויה.

בשוק העבודה התבססו למעשה שתי שיטות עיקריות לגיוס כח אדם: האחת באמצעות חברות כח אדם והשניה בעזרת חברות השמה.

בין שתי השיטות קיים הבדל משמעותי:

חברת כח אדם – חברת שכזו יוצרת אצלה מאגר של עובדים במקצועות שונים, מתוכם תוכל החברה לספק עובדים לחברות השונות לפי הצרכים שהגדירו. חברת כח אדם היא בעצם המעסיקה הישירה של העובד. היא זו שתשלם את שכרו, ולא החברה שבה יעבוד העובד למעשה.

חברת השמה – חברת השמה בכלל או חברת השמה הייטק בפרט, יוצרות מאגר של משרות פנויות ועוסקות בעיקר באיתור מועמדים לאותן משרות מבוקשות. חברת ההשמה מאפשרת לארגון לחסוך את הטרחה שכלולה בגיוסם של עובדים חדשים שיתאימו לתפקיד ולמשרה.

חברות ההשמה מראיינות את המועמדים, שולחות למבדקי מיון את אלה שמתאימים למשרה המבוקשת, ולבסוף מסננות ובוחרות מביניהם את המועמד הטוב ביותר למשרה המבוקשת. העלויות של תהליך זה אינן בטלות בשישים, אבל ארגונים משתמשים בשירותים אלה כי הדבר מקל מאד על כל נושא גיוס כח אדם ומסיר מעליהם את כל העומס שכרוך בקריאת "קורות חיים", ובניפוי של מועמדים לא מתאימים. כאשר המועמד שהציעה חברת ההשמה נבחר לתפקיד המבוקש הוא חותם עם הארגון על חוזה עבודה, והוא מעסיקו הישיר ולא חברת ההשמה.

חברות השמה הייטק – במקרה זה מדובר בחברות השמה שמשתפות פעולה עם חברות הייטק ומתמחות בגיוס עובדים בכירים בתחומים שונים שמאפיינים את שדה ההייטק.