אנו תושבי המדינה הדמוקרטית הקטנה ביותר, ישראל שמה, שוכנת לצידו של חוף הים התיכון, גשומה בחורף, חמה מאוד בקיץ, גוררת לתוכה מכל וכל אדם, לבן, שחור, מוכר, לא מוכר, דתי עם שפם, תרבות שונה או ממדינה אחרת אי שם מעבר לים, בליל של שפות, מנהגים ואוכל, כולם מתקבצים אל אחת ויחידה שמכילה בקשת רחבה את המגוון העצום שבה בכל פינה. תיירות הפנים של ישראל אשר מארחת את כל גווני הקשת טרם יהפכו תושבי הקבע שלה מציע את בתי המלון השונים, מלונות כשרים, צימרים טבעיים, אכסניות נוער ועוד כמה פנימיות מזעריות על קצה הגבול ואיך שלא יהיה כולם מסתדרים יפה יפה. תושבי הארץ האותנטית הזו האמינו מאז ומתמיד כי הפרדה היא שתעשה את ההבדל, אפילו בתי המלון שבה היו מחולקים למלונות עם סטנדארט רגיל ומלונות לדתיים בלבד, מלונות כשרים, אלא שעם ההתבוללות העצומה, בליל השפות, הבניו תושבי המקום כי מן ההפרדה כל אחד יכול לקחת מתנה אחרת לעצמו, זה אחר ישכור חדר במלונות כשרים יהנה לראות את שרי השבת של השכן בשולחן ממול, קבוצת הנשים תתאספנה לשיחה משותפת ושוטפת על מדרגות הבריכה. כשרות המלון לא תשפיע דבר על המאכלים השונים אשר יוגשו לשולחן, לא בטעמם, לא באיכותם וגם גם לא במראה החיצוני, בעיצוב, בצורה. בעצם אפשר לומר כי השינוי הוא לא כזה נורא וגם מלונות כשרים בישראל היום הם אופציה טובה לא רק לדתיים שבינינו, אלא לחברה כולה ובעיקר לאלו הרוצים לטעום טעם של עוד, מוכר פחות, מעניין ושונה מן המורכב או המוזר שנראה שנה אחת קודם.