| סיפר הרב חיים זאיד שליט״א: יום אחד, הוצרכתי לטוס לחו״ל |
 |
 |
 |
| אימון אישי - על אימון אישי |
| השיעור נכתב על ידי : בועז לוי |
| שבת, 01 אוגוסט 2020 21:53 |
|
סיפר הרב חיים זאיד שליט״א: יום אחד, הוצרכתי לטוס לחו״ל לצורך קירוב רחוקים. הכנתי את כל הדברים הדרושים לו, מזוודה, כרטיס טיסה וכו', ונסעתי לכיוון שדה התעופה. היה זה בשעות הערב. בבואי לשם, חיכתי בתור לבדיקת הדרכון וכרטיס הטיסה, וב״ה, הכל עבר בשלום. המתנתי לקול המתכתי שיכריז ברמקול ״נוסעי טיסת ... מתבקשים לעלות למטוס". לצערי, במקום זה מודיעים שיש עיכוב בטיסה, ועל הנוסעים להתאזר בסבלנות. נו נו... כולם ישבו באפס מעש והמתינו, כשבינתיים התארגנה קבוצה לתפילת ערבית במנין. התקבצו כולם, מתחילים בתפילה, קריאת-שמע, ברכות ק״ש... נעמדים לתפילת שמונה עשרה, והשטן - לא יושב במנוחה. רק התחילו את תפילת הלחש, ובמערכת הכריזה נשמע שנוסעי הטיסה הזו מתבקשים לעלות למטוס. היו אנשים, שעברה חצי דקה מאז ששמעו זאת, והם פסעו ג' פסיעות ב״עושה שלום", נחפזים לעלות למטוס. השם ישמור... היו את ה"מתונים" יותר, שלאחר שתיים־שלוש דקות סיימו את התפילה. והיו את האלו שזכו לסיים רק לאחר 7-8 דקות, ואני השתדלתי להיות ביניהם, ולא להסיח דעת מהתפילה. פסעתי ב״עושה שלום" ורואה שבפינה צדדית יש אשה ששקועה בתפילתה וממשיכה להתפלל בנינוחות כאילו לא שמעה את ההכרזה. הסתיימה התפילה, נטלתי את חפציי ותיכננתי לעלות למטוס. לתדהמתי אני רואה שאותה אשה שקועה עדיין בתפילתה, למרות שלפני כרבע שעה הודיעו את ההודעה... עליתי למטוס וניגשתי לדייל הראשי, כשאני מבקש ממנו שיבקש מהטייס שימתין קצת עם ההמראה, ע״מ שתוכל אותה אשה להספיק לעלות למטוס. הטייס אישר זאת, אבל הודיע שהוא ממתין 5 דקות בלבד, ולא יותר. ״אי אפשר לעכב מעל 400 נוסעים המתאחרים בלאו הכי, בגלל אותה אשה", טען, ובצדק. עברו חלפו ה-5 דק' שהקציב הטייס, ואותה אשה עדיין לא עלתה למטוס. אין ברירה, ממריאים... הדלתות נסגרות, הנוסעים מתבקשים להדק את חגורת הבטיחות, מחממים מנועים, ופתאום... תקלה. יוצא עשן מתא הטייס. הדיילים מבקשים מהנוסעים - שאיבדו כבר את סבלנותם - לרדת מהמטוס ולהמתין שוב באולם. הם יורדים ואני בתוכם. והנה, אני מגלה שרק כעת סיימה האשה את תפילתה. היא לא הבינה מדוע הנוסעים כאן, והלא הודיעו לפני זמן רב לעלות למטוס... לאחמ״ב, כשסוף סוף עולים למטוס ניגשתי אליה הרב כשכולי מלא התפעלות, ושאלתיה: "כיצד הצלחת להתפלל במשך זמן כה רב בעוד כולם עולים למטוס וכשאת יודעת שאת עלולה להפסיד את הטיסה?" השיבה לו: "אני עברתי כבר את גיל ה-30, ולצערי עדיין לא התחתנתי. קיבלתי על עצמי לכווין היטב בתפילת שמונה-עשרה, יהיה מה שיהיה. היום היה לי נסיון מאוד קשה, וב״ה - זכיתי לעמוד בו. והנה, ה' הראה לי שלא מפסידים ממצוה, ועיכב את הטיסה..." הודיתי לה על המוסר-השכל המאלף שלימדה אותו, ופניתי להתיישב במקומי. הדייל הראשי, אליו הוא ניגש לפני כן, עבר לפתע בסמיכות למקום בו ישבתי. מיהרתי לעצור אותו. "תוכל בבקשה לומר לי, מדוע קרתה התקלה במטוס?", שאלתי אותו. השיב לו הדייל: "אני באמת לא יודע, הכל היה נראה תקין, ופתאום - יצא עשן... לא יודע למה..." סיפרתי לו את סיפורה של האשה, שגם לאחר ההמתנה, עדיין לא סיימה את התפילה, ושהקב״ה עיכב את כל הטיסה בגלל זה. ניכר היה שהדברים השפיעו מאד על נפשו של הדייל - שהיה יהודי. "תשמע כבוד הרב, אתה צודק!", הגיב. אך עדיין לא תם הסיפור. במהלך הטיסה הארוכה התגוללה שיחה בין הדייל וביני, שסיפר לו שהוא טס לחו״ל לקרב רחוקים בסמינר שנערך מטעם אחד מארגוני הקירוב, והוא ייערך בבית מלון מקומי. הזמנתי אותו להצטרף, והדייל הסכים. הוא תיאם זאת עם הממונים עליו בחברת התעופה, והצטרף אליי, בדרכם לסמינר. הימים בהם שהה בסמינר עברו עליו בהתעלות רוחנית גדולה, כשבסיומם גמלה בליבו ההחלטה: "אני חוזר בתשובה, בא לארץ הקודש ובע״ה אלמד תורה בישיבה!" ואכן, כך היה. זיכהו ה' ללמוד תורה באחת מהישיבות שהתאימו לו, והוא עלה והתעלה במעלות התורה והיראה, כשהוא שומר על קשר עימי על קשר הדוק. נפלא. אך הסיפור עדיין לא הסתיים... לאחר כשנה, הציעו לדייל הזה, שהפך כבר ליהודי הלומד תורה ברוב שעות היום, שידוך, שהרי הוא היה רווק - בגיל מבוגר יחסית. ולא תאמינו״ - מסיים הרב זאיד - "מי היה האשה שהציעו לו? אותה אשה שבזכות תפילת השמונה- עשרה שלה, הוא חזר בתשובה. כמובן שהוא הסכים... וב״ה, זכו הם להינשא ולהקים בית נאמן בישראל, על אדני התורה והיראה. וכל זה בזכות אותה תפילה בשדה תעופה". כוחה של מצוה אחת.
הוסף תגובה
|
