במסגרת תביעה שהוגשה על ידי עורך דין תאונות דרכים נפסק: "אשפוז יום" הינו בגדר אשפוז לעניין תקנה 2 לחוק הפיצויים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון).

יש והטיפול למאושפזים בבית החולים הוא מן הסוג שמחד איננו מצריך שהיית לילה ואולם הוא מצריך מצד שני שהייה מסיבית בבית-החולים לאורך ימים שלמים, אם כי בלי לינת לילה.

משקבע המחוקק כאחד הפרמטרים לגובה הפיצוי בשל נזק בלתי ממוני את ימי האשפוז, הוא ביקש "ללכוד" בתחום ימי האשפוז את אותו מצב בו נזקק הנפגע לשהייה רבת היקף ולאורך זמן בבית-החולים.

מבחינה זו "אישפוז יום" איננו רק כינוי שניתן על ידי בית-החולים לסיטואציה בה נתון המאושפז, אלא המילה אשפוז מבטאת את המהות של "זיקת ההימצאות" שלו בבית החולים, היא זיקה שיש בה יסוד של אשפוז.

במקרה אחר התובע ביקש להעביר את הבקשה לתשלום תכוף שהגיש בבית המשפט השלום בת"א, לבית המשפט השלום בראשון לציון שכן התביעה העיקרית הועברה לבית המשפט השלום בראשון לציון. ביהמ"ש נעתר לבקשה מהנימוק שתק' 10 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט -1988, קובעת מפורשות כי יש לאחד את התיק העיקרי ואת הבקשה לתשלום תכוף באותו תיק בית משפט. דהיינו: במקרה דנן, בבית המשפט השלום בראשון לציון.

יתר על כן, סע' 5 לחוק הפלת"ד קובע כי יש להגיש את הבקשה לתשלום תכוף לבית המשפט שלו יש את הסמכות המקומית לדון בעניין .במידה והבקשה לתשלום תכוף הוגשה לאחר הגשת התביעה העיקרית, כפי שקרה במקרה דנן.

לאור האמור הוחלט להעביר הדיון בבקשה לתשלום תכוף לבית המשפט השלום בראשל"צ.

לפיכך, נפסק שבקביעת הנזק הבלתי ממוני יובאו בחשבון ימי האשפוז היומי – כימי אשפוז לצורך חישוב נזק בלתי ממוני.

המערערת נפגעה בתאונת דרכים, נותחה, ובניתוח זה הוצא מבטנה עובר מת. טענתה היתה כי אותו עובר היה נושא זכויות קודם מותו, ויכול להנחיל על-כן לעזבונו וליורשיו 25% מהסכום המכסימלי לפי תקנה 4 לתקנות לחישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון.

התביעה נדחתה ונפסק:

"זכותו של עובר תלויה בכך שיעשה ל"אדם" בעל כושר לזכויות ולחובות, ולכן יכול הוא להגיע רק מלידתו כאמור בסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות… לא יכול להיות "אדם" במובן זה, מי שטרם נולד והוא עדיין עובר או שמת קודם צאתו מבטן אמו" ומכאן שאין הוא נפגע על-פי חוק הפיצויים.