מאז הצטרף הדיסק לחיינו בשנת 1982 היווה נושא שכפול דיסקים סוגיה מעניינת.

אם נסתכל העבר של התעשייה הזו כאשר יוצרו מכשירי הטייפ הראשונים בשנות הששים נחרדה תעשיית המוזיקה מהיכולת האישית של כל אחד לשכפל מוזיקה כרצונו, למעשה עד אותו זמן כל מי שרצה לשמוע אמן מסוים בביתו חייב היה לקנות תקליט וניל מקורי בלבד.

מהפכת מכשירי הרדיו טייפ הפכו את המוזיקה לאישית יותר וכעבור 20 שנה בשנות השמונים עם יציאת הווקמן (האגדי) של סוני הפכה המוזיקה למותאמת אישית ונגישה יותר מאי פעם.

כאשר תעשיית המוזיקה אימצה את הקומפקט דיסק כפורמט הפצה היא עשתה את הבלתי אפשרי, היא שכנעה אותנו לקנות מחדש את אוסף המוזיקה שלנו, יש אומרים שמדובר בחטא הקדמון של תעשיית הקומפק דיסק וחטא זה רודף אותה עד היום.

הקומפקט דיסק היווה חידוש בהיותו פורמט דיגיטאלי, ערוצי השמע על הדיסק לא היו מוגנים בשום צורה מפני העתקה (עד לימנו אלה) וזמן לא רב לאחר מכן התחיל השיווק המסחרי של כונני ה CDROM.

ב1988 הושק ה CDR ואיתו גם היכולת הביתית לשכפל דיסקים, אמנם מחירי הכוננים והדיסקים לצריבה ( CDR )היו גבוהים מאוד . אבל היכולת הייתה קיימת.

בתחילת שנות התשעים המחירים כבר היו סבירים לשימוש ביתי ושכפול דיסקים נהייה עניין פשוט ושכיח.

שלא כמו בהעתקה או בשכפול בייתי השכפול התעשייתי שונה מאוד.

תעשיית השכפול על גבי CDR נקראת Duplication ואילו ייצור דיסקים בהזרקה או הטבעה נקראת Replication כך שהכוונה בשכפול היא לתחום ה CDR/DVDR.

בשכפול דיסקים תעשייתי ישנו שימוש במכונות המיועדות לכך. מכונות אלו נחלקות לשני סוגים עיקריים.

Stand alone או Computer connected, בשני המקרים מדובר במערכת אשר מזהה את המדיה שמשמשת כמקור ושולחת את המידע למספר כונני צריבה בו זמנית, המכונות נבדלות אלו מאלו ביכולות ובמחי, חלקם מסוגלות גם להמשיך את התהליך ולהדפיס על גבי הדיסק.

בסי.די.אי אנו עושים שימוש במכונות Stand alone, תהליך שכפול דיסקים מתחיל בבדיקת המדיה של הלקוח במחשב חיצוני ורק לאחר מכן יחל שכפול הדיסקים במגדל הצריבה (Stand alone). כל מגדל כזה מכיל בין 8  ל 11 כוננים אשר עובדים בו זמנית.

בסיום שכפול הדיסקים נבדקת התאמה בין המדיה המקורית לדיסק המשוכפל.